רש"י על ברכות מ״ה א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור ברכות מ״ה א:ד׳
4 מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת, חַיָּיבִין לְזַמֵּן. אָכַל דְּמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כְּזַיִת, וְהַכּוּתִי — מְזַמְּנִין עָלָיו.
פירוש רש"י על ברכות מ״ה א:ד׳
4 שלשה שאכלו וכו' לזמן – להזדמן יחד לצרוף ברכה בלשון רבים כגון נברך:
5 שנטלה תרומתו – קס"ד תרומת מעשר שלו שעל הלוי להפריש:
6 מעשר שני שנפדה – להתירו באכילה חוץ לירושלים ואת פדיונו יעלה לירושלים ויאכל:
7 והשמש – ששמשם בסעודה ואכל עמהם כזית כדי להצטרף עמהם לזמון ובכל הני אצטריך לאשמעינן אע"ג דדמו לאיסור אין כאן ברכה בעבירה כדמפרש ואזיל בגמרא: